אז למה איננו משתמשים בו?
יאהו בריאות
24 בפברואר 2015
למה האמריקאים סולדים – בידה ?
אין זה סוד שלאמריקאים יש הרגל מגונה, שנקרא נייר טואלט – לפי חברת המחקר המסחרית Euromonitor, בשנת 2014 ארצות הברית, כמדינה, הוציאה 9.6 מיליארד דולר רק על נייר טואלט.
בשעה שהאמריקאים אוהבים את המגע הרך והנעים של נייר הטואלט, שאר העולם לא שותף לאובססיה הזאת. בידה (אסלת-רחצה המשמשת לרחיצת איבריו הפרטיים של האדם) הוא הדרך המועדפת להתרעננות בחדרי שירותים ברחבי אירופה, אסיה ודרום אמריקה. בידה ידידותי לסביבה וזול – שתי תכונות פופולאריות בקרב צרכנים אמריקאים. אז מדוע אין בידה בארצות הברית?
לפי הסוציולוג הרווי מולוטוך (Harvey Molotoch), מחבר הספר שירותים: שירותים ציבוריים והפוליטיקה של השיתוף [Toilet: Public Restrooms and the Politics of Sharing], התחלנו ברגל שמאל עם בידה ולעולם לא שיקמנו את היחסים איתו. לדבריו, אנו חבים את הסלידה שלנו מבידה לאבות אבותינו: הבריטים קישרו בין בידה לבין הזונות הצרפתיות, ובשל כך סלדו מהשימוש בהם. עם השנים, הניגוב, ולא השטיפה לאחר שימוש בשירותים, הפך להרגל, והרגלים קשה לשנות.
אמנם ניתן למצוא בידה בחלק מבתי היוקרה בארצות הברית, אך Molotoch מצביע על כך שהתרבות שלנו עדיין רואה בפעילות בשירותים כנושא שיש עליו טאבו, ויש בכך משום פגיעה בצמיחה הפוטנציאלית של תעשיית בידה. ״איננו יכולים לדבר הרבה על כך בחברה המנומסת שלנו, ולכן קשה לנו לשווק אותו״, הוא אומר.
אם נניח בצד את ענייני השיווק, האורולוג ד״ר דייויד מ. קאופמן (Dr. David M. Kaufman) טוען כי השימוש בבידה הוא עניין בריא יותר לאדם: ״שימוש בבידה מועדף בוודאות על פני השימוש בנייר טואלט”, לכל הפחות, לנשים. בשעה שלכיור הרחצה הזה יש ״ערך מועט״ לגברים בריאים, הוא טוען שהשימוש בבידה עשוי להשפיע באופן משמעותי על בריאות מערכת השתן בקרב נשים.
מדוע? החיידקים, שהם מקור הזיהומים בדרכי השתן, נמצאים בתוך הנרתיק. נייר הטואלט מנקה את הנרתיק רק מבחוץ, ולא מבפנים. ״רק באמצעות שטיפה בבידה או בזרם מים ניתן לשטוף את החיידקים הללו”, הוא טוען.
לבידה תועלות נוספות, מלבד לניקוי אברי המין: בידה מציע הזדמנות מצוינת לניקוי הישבן, טוען ד״ר אלן קמרווה (Allen Kamrava), מנתח של המעי הגס ופי הטבעת במרכז הרפואי Cedars Sinai. מטופליו של ד״ר קמרווה, הסובלים מבעיות הקשורות לאזור הישבן, משתמשים בבידה כדי ״להרגיע״ את האזור. לטענתו, יש בכך משום הוכחה שלבידה השפעה עדינה יותר מזו של נייר הטואלט.
הוא מציין גם כי בידה שימושי במיוחד לאנשים שנדרשים להשתמש בשירותים לעתים קרובות, כמו אלה הסובלים מתסמונת המעי הרגיז. הוא מסייע גם לאנשים שעברו ניתוח בבטן התחתונה, ולנשים שילדו לאחרונה. לדבריו, השימוש בבידה, בניגוד לנייר טואלט, מקל על הניקיון ו״מבטל את הטראומה שבניגוב״. הטראומה הזאת עלולה לגרות את העור ולגרום לפצעים ולחתכים להיפתח.
בדומה לקאופמן, קמרווה טוען כי בידה יכול לנקות יותר טוב את האזור, אך הוא מצביע על העובדה שבידה טוב גם לשימור השמנים הטבעיים הנדרשים לבריאות מיטבית בפי הטבעת. סביר להניח שהשמנים הללו יתפרקו בניגוב הישבן או בשימוש במים וסבון כדי לנקות אותו, בהשוואה לשימוש בזרם של מים זורמים.
ד״ר פיליפ באפינגטון (Philip Buffington), רופא בכיר בקבוצת האורולוגים (The Urology Group), טוען כי השימוש בידה מספק היגיינה אישית טובה יותר, אך הוא גם מציין כי ייתכן שלעיתים עדיף להיות קצת פחות נקיים ולהשתמש בנייר טואלט. ״גוף האדם זקוק למידה מסוימת של חיידקים״, הוא טוען, ״וניקיון תכוף מדי עלול להפחית חלק מהחיידקים הטובים האלה״.
קמרווה מסכים איתו. הוא אמנם בעד בידה, אך לטענתו אנשים לא צריכים להידרש לבחור שיטת ניקיון אחת על פני השנייה. ״לנייר טואלט יש מקום, לצד בידה״, הוא אומר, ״לאנשים שאינם סובלים מבעיות מיוחדות, השימוש בנייר טואלט הוא בסדר גמור״.
